דלקת היא לא האויב. בלי דלקת, פצעים לא היו נסגרים, זיהומים לא היו נבלמים ורקמות פגועות לא היו מתנקות. הבעיה מתחילה כשהתגובה הדלקתית לא מסתיימת כמו שצריך. אז אותה מערכת שאמורה להגן עלינו הופכת לרעש רקע: נמוך, ממושך, שואב אנרגיה ומגרה רקמות.

לכן אני מעדיף לא להסתכל רק על סימפטום בודד. אסתמה היא לא רק ריאות. זו דלקת בדרכי הנשימה שמושפעת ממזהמים, אלרגנים, תזונה, סטרס חמצוני ומערכת החיסון. קרוהן היא לא רק עיכול. זו פעילות חיסונית בדופן המעי. דלקת מפרקים ראומטואידית היא לא רק כאב מפרקים. זו פעילות חיסונית שמופיעה ברקמת הסינוביום. סוכרת היא לא רק סוכר. היא גם סטרס מטבולי, כלי דם, עומס חמצוני ואיתותים שנשחקים.

האבחנות שונות, אבל לפעמים מאחורי הקלעים יש דפוס דומה.

סטרס חמצוני הוא הניצוץ, לא כל השריפה

סטרס חמצוני קורה כשמולקולות תגובתיות עולות על יכולת התיקון וההגנה של הגוף. בעבודה שלי על אסתמה זה בולט מאוד: זיהום אוויר, חלקיקי דיזל, עשן, מזהמים בבית, חומרי הדברה וכימיקלים נדיפים יכולים להפעיל לחץ דלקתי על מערכת הנשימה. אותו עיקרון יכול להופיע גם במקומות אחרים. עייפות כרונית, כאבי מפרקים, התאוששות חלשה, עור מגורה, רגישות במערכת העיכול או תפקוד מטבולי ירוד יכולים לפעמים להעיד על מערכת שמקבלת יותר מדי עומסים ופחות מדי התאוששות.

הטעות היא לשמוע "נוגדי חמצון" ולחשוב מיד על קפסולה. נוגדי חמצון הם לא קסם. ויטמין C, ויטמין E, קרוטנואידים, פוליפנולים, אומגה 3, רכיבים שקשורים לגלוטתיון, סלניום, אבץ, מגנזיום וצמחי מרפא יכולים להיות חשובים, אבל רק בתוך הקשר. אם אדם עדיין נושם אוויר בעייתי, אוכל חלש, ישן רע, לא מקבל מספיק חלבון ולוקח תוספים בלי בדיקת בטיחות, זו לא תוכנית רצינית.

מיקרונוטריינטים: קטנים בכמות, לא בחשיבות

המאמר על יוד מדגים את זה היטב. הגוף צריך כמות קטנה מאוד של יוד, אבל הורמוני התריס תלויים בו. מעט מדי יכול לפגוע בייצור הורמוני תריס. יותר מדי יכול לשבש את אותה מערכת. זה השיעור של מיקרונוטריינטים, כלומר רכיבים תזונתיים שהגוף צריך בכמויות קטנות: קטן לא אומר שולי, ויותר לא אומר טוב יותר.

מחלה דלקתית כרונית לפעמים חושפת חוליות חלשות. ויטמין D נמוך יכול להשפיע על איתות חיסוני. מגנזיום נמוך יכול להשפיע על שרירים, מערכת העצבים, גלוקוז ואנרגיה. צריכה נמוכה של אומגה 3 יכולה להשאיר פחות חומרי גלם לוויסות דלקת. אבץ נמוך יכול לפגוע במחסום ובחיסון. ברזל או B12 נמוכים יכולים ליצור עייפות שאי אפשר לפתור עם עוד כוח רצון.

ועדיין, השאלה היא לא "איזה תוסף טוב לדלקת?". זו שאלה גסה מדי. השאלה הטובה יותר היא מה חסר, מה מוגזם, מה מתנגש עם תרופות, מה בטוח לאדם הזה, ומה השינוי הקטן והחכם ביותר שיכול להזיז את המערכת לכיוון טוב יותר.

חשיפה סביבתית היא לא סיסמה

רפואה סביבתית יכולה להפוך מהר מאוד למעורפלת. אני מעדיף להשאיר אותה מאוד מעשית. מה האדם נושם? מה הוא מורח על העור כל יום? איזה מים הוא שותה? אילו חומרי הדברה, ממסים, בשמים, חלקיקי בעירה, חומרי ניקוי, קוסמטיקה וחשיפות עבודה קיימים? מה מצטבר מכל זה, ואיזו חשיפה הכי קל להפחית בלי להפוך את החיים לאובססיה?

זה לא פחד מהעולם המודרני. זה כבוד למינון, לתדירות, לדרך החשיפה ולרגישות האישית. אדם בריא עם תזונה טובה, שינה טובה ועומס נמוך יכול להתמודד עם חשיפות שאדם עם אסתמה, אוטואימוניות, כבד עמוס, שינה חלשה או תזונה דלקתית ירגיש הרבה יותר. אותה חשיפה לא יוצרת אותה תגובה בכל גוף.

השורה הקלינית

דלקתיות כרונית היא דפוס של לחץ ביולוגי שלא נרגע. העבודה היא לזהות מה הכי מגרה את המערכת, להפחית עומסים מיותרים, לתקן חסרים משמעותיים, לכבד טיפול רפואי ולבנות תנאים שבהם התאוששות הופכת אפשרית יותר.

מקורות לבדיקת עובדות